תסמונת גמישות יתר שפירה

מצב גמישות יתר שכיח מאד בתקופת הילדות. קימת לכך נטייה משפחתית ולעיתים מוצאים מספר בני משפחה עם אותה התופעה.  בגמישות יתר קיים טווח תנועה מוגבר של מספר מפרקים הניתן למדידה; תופעה של ישור יתר של המרפקים והברכיים, הבאת האגודל לצד האמה, אפשרות להבאת אצבעות הידיים במקביל לאמה. כאשר הרופא הבודק מוצא מספר מפרקים בטווח תנועה מוגבר, הוא מאבחן ממצא של גמישות יתר. גמישות יתר זו אינה נובעת ממצבים נדירים של מחלה ברקמת החיבור, הקולגן, כמו למשל תסמונת אהלרס דנלוס, שהן סוג מחלות אחר לחלוטין.

כאשר לממצא זה מתלווה כאב בשלד ובמפרקים ,אנו מאבחנים תסמונת גמישות יתר- אין מדובר במחלה אלא באחת מסוגי תסמונות הכאב. הכאב מופיע בעיקר בברכיים, כפות רגליים וקרסוליים,לרוב לאחר פעילות, לעיתים מוצאים אפילו דלקת- נפיחות במפרק.

ממצא נלווה לרוב הוא חולשת שרירים יחסית בשרירים הקרובים של הרגליים- שרירי הירכיים.

לכן ,הטיפול כולל פיזיותרפיה, חיזוק שרירי הירכיים, וכן שחייה שהיא ספורט טוב למצב זה.

גמישות יתר היא מצב שפיר שעוצמתו פוחתת עם הגיל. לכן אין גם  למנוע כל פעילות גופנית או ספורטיבית האהובה על הילד, אלא להיפך לעודד המשך פעילות.

Leave a Comment